Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 24a

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶבְקֵר וְהֶקְדֵּשׁ בְּסוּרִיָּה מַחֲלוֹקֶת רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָא לַחֲכָמִים בְּחָנָט וְהַשְׁרָשָׁה. 24a זָרַע בְּחוֹרֵבָה וְהֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הַתּוֹסֶפֶת חַייָב. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין הַתּוֹסֶפֶת פָּטוּר. זָרַע בַּבָּיִת וְהֶעֱבִיר הַסְּכָךְ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הַתּוֹסֶפֶת פָּטוּר. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין הַתּוֹסֶפֶת חַייָב.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

הבקר והקדש בסוריא מחלוקת ר''ע וחכמים. כלומר כשם שנחלקו בשדה שהביאה שליש לפני הגוי ולקחה ממנו ישראל כך נחלקו בהפקיר או הקדיש והביאה שליש ואח''כ חזר וזכה מן ההפקר או פדאה מן ההקדש דלר''ע התוספת פטור מאחר שבשעה שהביאה שליש והגיע לעונת המעשרות היתה פטורה מהמעשרות התוספת ג''כ פטור שלאחר השליש הראשון אתה מהלך ולחכמים התוספת חייב:

אמר רשב''ל מודי ר''ע לחכמים בחנט והשרשה. כלומר לא לכל אמר ר''ע דהולכין אחר הגיע לעונת המעשרות ביד הפטור אלא דמודה הוא באלו דאמרו חכמים דהולכין אחר חנטה כגון באילן דאזלינן בתר חנטה למעשרות ויש דאזלו רבנן בתר השרשה כהאי דתנינן בפרק שני דשביעית האורז והדוחן וכו' דהולכין בהן אחר השרשה ומודה ר' עקיבא בזה דאע''ג דבשעת חנטה או השרשה היו ביד הפטור כגון ביד הגוי וכיוצא בו ושוב באו ביד החיוב דהתוספת חייב וטעמא דעיקר הגידולין ביד החיוב הוא שנתגדלו זרע בתורבה. משום דאמרינן לקמן בפ''ק דערלה אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ואילן דנקט לאו דוקא וה''ה זרע תבואה בתוך הבית דפטור ממעשרות כדיליף מהאי קרא דהיוצא השדה כתיב וגבי תבואה הוא אומר אלא משום דקאמר חייב בערלה להכי נקט אילן והשתא קאמר דאם זרע במקום חורבה והביאה שליש ואח''כ סיכך על גבה והרי היא תחת הבית בזה איפכא הויא בענין פלוגתייהו דר''ע ורבנן דלר''ע התוס' חייב דהולכין אחר השליש הראשון שגדל בחיוב ולרבנן התוספת פטור דרובו גדל בפטור:

זרע בבית. והביאה שליש והעביר הסכך וסיכך על גביו. כלומר שאחר כך העביר אותו הסכך שסיכך על גביו בזה הוי כעין פלוגתייהו ממש דעל דעתיה דר' עקיבא התוספת פטור מכיון שהשליש הראשון גדל בפטור ולרבנן התוספת חייב:

וְאַף בְּחַלָּה כֵּן מַחֲלוֹקֶת רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים. מַה אַתְּ בָּעֵי מֵרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַייָבִין בְּחַלָּה. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי עֲקִיבָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר יְאוֹת אַתְּ מַקְשִׁי.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ואף בחלה כן מחלוקת ר' עקיבא וחכמים. בעיא היא אם אמרינן דאף בחלה פליגי בכעין זה וזה לא מיתפרש על שעת הגידול דהא חיוב החלה משעת גלגול העיסה הוא אלא בכגון שבתחלת גלגולה היתה במקום הפטור שהיתה בחוצה לארץ ולא גמרה עד שהכניסה לארץ מהו מי נימא דאף כאן לר''ע פטורה מן החלה הואיל ובתחלת גלגולה במקום הפטור היתה ודמיא לתבואה שהביאה שליש ביד הגוי ולקחה ממנו ישראל ולרבנן חייבת או דילמא דשאני הכא בחלה מכיון שעכשיו עומדת במקום החיוב לכ''ע חייבת ולא דמיא לדהתם דהגידול עצמו מהשליש הראשון היה ביד הפטור והיינו דמתמה הש''ס על הבעיא זו:

מה את בעי מר''ע דר''ע אומר פירות ח''ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה. כלומר דהא כך שנינו לקמן בריש פ''ב דחלה פירות ח''ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה יצאו מכאן לשם ר''א מחייב ור''ע פוטר וש''מ דברישא דלא פליג ר''ע מודה בה וא''כ תו לא שייך למבעי כה''ג בחלה דהא לכ''ע אם נכנסה לארץ נתחייבה בחלה ואף שהיתה בתחילה במקום הפטור. א''נ דהך בעיא ואף בחלה כן כפשטא מיתפרשא ואגוונא דהאי פלוגתא גופה קאי דאם הביאה שליש ביד הגוי ולקחה ישראל ממנו ודקאמרת דלענין מעשר פליגי בתוספת שביד ישראל ומשום דגבי מעשר תבואת זרעך כתיב והלכך מכיון דהשליש הראשון גדל בפטור פליגי בה דלר''ע אחר השליש הראשון אתה הולך ופטור אף התוס' ולרבנן מיחייב התוספת אבל בחלה עריסותיכם כתיב וממעטינן עריסת הנכרי והכא מכיון שהעיסה נעשית ביד ישראל איכא למימר דמודה בה ר''ע דנהי דפטור התוספת ממעשרות בחלה מיהת חייבת או דילמא מכיון דלר''ע פטורה ממעשרות לפי שאחר השליש הראשון אתה מהלך גם בחלה פטורה ועל זה מתמה הש''ס מה את בעי מר''ע דהא שמעינן ליה דלא פליג ארישא דפ''ב דחלה וס''ל דאפילו פירות שגדלו כולן בפטור כמו פירות בח''ל ואפ''ה אם נכנסו לארץ חייבין בחלה ומכ''ש כאן שלא גדל אלא השליש בפטו' וכן לא מצית נמי למיבעי איפכא דאם גדלו בחיוב ונכנסו לפטור דאמרינן לעיל דאיפכא הויא אליבא דפלוגתייהו כמו זרע בחורבה והביאה שליש וכו' דלר''ע התוספת חייב ולרבנן פטור ומבעיא לך דאם אף בחלה כן והרי זה כמו פירות הארץ שיצאו לח''ל וא''כ הא נמי לא תבעי לך דהא שמעינן ליה לר''ע התם בסיפא דקתני יצאו מכאן לשם ר''ע פוטר מן החלה ואם אפי' גדלו כולן בחיוב פוטר ר''ע כשיצאו למקום פטור מכ''ש כאן אם לא הביאה אלא השליש בחיוב ואח''כ יצא למקום הפטור דפשיטא דפטור לר''ע מן החלה ואתי שפיר השתא למאי דמסיים וקאמר:

אין יסבור כר' אליעזר יאות את מקשי. כלומר דבשלמא אם היה ר''ע תופס סברת ר''א והוה ס''ל דיצא מארץ לח''ל חייבין בחלה שפיר הוא דמצית למבעי לר''ע בגוונא דאיירינן כאן דהוה מצינן למימר עד כאן לא מחייב ר''ע בחלה אלא בפירות שגדלו כולן בחיוב אבל הכא דלא גדל אלא השליש הראשון בחיוב אפשר דפוטר מן החלה מכיון שעכשיו הן ברשות הפטור אבל מכיון דר''ע פוטר ביצאו מכאן לשם מכ''ש דפוטר בגוונא דאיירינן לעיל ומאי תיבעי לך. וזה הוא העיקר:

רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא זָרַע בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְנָקַב. אָמַר לוֹ עַכְשָׁיו נָקֻב.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

זרע בעציץ שאינו נקוב. דפטור מן המעשרות והביאה שליש ואח''כ נקב מהו ופשט ליה דהא מיהת עכשיו נקב ונגמר בחיוב:

אָמַר רִבִּי אָבִין אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשִׁיטָּה רַבָּן גַּמְלִיאֵל זְקֵינוֹ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אָרִיסִין לְגוֹיִם בְּסוּרִיָּה. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב פֵּירוֹתֵיהֶן לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אתיא דרשב''ג בשיטת ר''ג זקנו דתנינן תמן. בפ''ד דחלה ישראל וכו' וה''נ כאריס הוא שאין לו בגוף הקרקע ולפיכך פוטר רשב''ג בשלא קנה קרקע:

רִבִּי אוֹמֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן עַל רֹאשָׁהּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

על ראשה. הא דרבי ארישא קאי וכדפרישית במתני':

Ma'asseroth

Daf 24b

משנה: 24b הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בְּמִידָּה וּמָצָא כְדֵי מִידָּתוֹ פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב. מָצָא יוֹתֵר עַל מִידָּתוֹ מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן. חוֹרְרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵימָה מְחַייֶבֶת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר גָּמוּר הָיוּ גוֹרְרִים כָּל הַלַּיְלָה. שׁוּם בַּעַל בֶּכִּי וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּא וּגְרִיסִין הַקִּלִיקִים וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַקֻּרִיקָם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַקּרטנים פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וְנִלְקָחִים מַכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית. זֶרַע לוּף הָעֶלְיוֹן זֶרַע כְּרֵישִׁין זֶרַע בְּצָלִים זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת וּשְׁאַר זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וְנִלְקָחִין מַכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן תְּרוּמָה הֲרֵי אֵילּוּ יֵאָכֵלוּ.

Traduction

Celui qui utilise le résidu du pressoir (179)''Cf. Babli, Pessahim 42b; Baba Batra 97a; (Hulin 2, 7) ( 25b).'' par une addition d’eau mesurée et qu’il en retrouve bien le montant, est dispensé de tous droits (il n’y a guère d’addition); selon R. Juda, il doit la dîme (en raison du mélange survenu). Si la quantité versée se trouve augmentée d’une partie, il peut prélever le dû, même d’autre part, pour payer ce qu’il doit en proportion de l’augmentation. Les trous des fourmis qui ont passé la nuit auprès d’un monceau de produits soumis à la dîme y sont également soumis, parce qu’il est notoire qu’ils emportent une partie de blé amoncelé, pendant toute la nuit. L’ail fort qui fait pleurer (ou: du Liban), l’oignon de Rikhfa (187)Ce terme est employé avec un autre sens en (Sheviit 7, 2)., les poids de Cilicie (188)Introd. au t. 1, p. 62., les lentille d’Egypte, sont dispensés de la dîme; R. Meir y ajoute le porreau (189)Il y a peut-être lieu de le comparer avec cracca vicia (sorte de vesce, ou de fève sauvage). Au contraire, Maïmonide l'identifie avec (colocassia, selon Abdallatif, Relation, etc., trad. Silv. De Sacy, p. 94)., ou vesce; R. Yossé y comprend aussi les pois (190)Ou: petites lentilles sauvages.. On peut les acheter chacun en la 7e année agraire (en raison de leur peu de valeur). La semence du porreau élancé, la semence du cresson, celle de l’oignon, ou des raves, ou de radis, et celles enfin de toutes les sortes de produits du jardinage que l’on ne mange pas, sont dispensés de la dîme, et l’on peut en acheter de chacun en la 7e année, y eut-il même parmi eux des produits de semence d’oblation, on peut les manger sans redevance.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המתמד. שנותן מים על גבי שמרים של יין שיקלטו טעם יין ואותן שמרים מיין הטבול למעשר הן:

ומצא כדי מדתו פטור. מפרש לה בבבלי פ' המוכר פירות דהאי כדי מדתו לאו דוקא דה''ה ביתר מכדי מדתו וכגון דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא נמי פטרי רבנן והא דקתני כדי מדתו להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בכדי מדתו מחייב וטעמיה דר' יהודה דס''ל דלא יצאו כל אלו השלשה מדות של מים שנתן עליהם אלא מדה אחת של מים נשאר בתוך השמרים וכיון שנתן עליהן שלשה ומצא שלשה נמצא שיש בהן מדה אחת של יין ושתים של מים והוי יין מעליא ולרבנן אפי' רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא כלום דאמרינן תלתא דמיא עול תלתא נפיק פש ליה פלגא דיין ופלגא דיין בשית פלגי דמיא ולא כלום הוא עד דרמא תלתא ואשכח ארבעה וזהו יתר מכדי מדתו דנקט הכא דבהא הוא דמחייבי רבנן והלכה כחכמים:

מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. כלומר אם יש לו טבל ממקום אחר להפריש על זה היתר אז מפריש הוא לפי חשבון היתר ואם לאו מוציא כאן התרומת מעשר לכל דדמיא לההיא דתנינן בפ''ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף וכו' דהרי כאן נמי יש כאן החיוב והוא היתר שנתערב עם השאר הפטור וכל כה''ג אינו יכול להפריש לפי חשבון של החיוב אלא דוקא אם יש לו ממקום אחר להפריש עליו ואם מפריש הוא מיניה וביה דינו כדהתם אלא דהתם קתני דאם אין לו להפריש ממקום אחר מוציא ממנו תרומה ותרומת מעשר לכל וכאן א''צ להפריש התרומה כדקאמר בגמ' שהתרומה שתרם על היין פוטרת את הכל:

מתני' חוררי הנמלים. החורין שלהם שנמצא בהן תבואה והן לנו בלילה בצד הערימה מחייבת שכבר הוקבעה היא למעשר כדתנן בפ''ק התבואה משימרח ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה אבל עדיין לא הופרש ממנה וחייבת היא הרי אלו הנמצאין בתוך החורין חייבין במעשרות לפי שידוע שמדבר הגמור והיינו אותה ערימה חייבת ממנה היו גוררים כל הלילה:

מתני' שום בעל בכי. זו שום חריף מאוד ואינו ראוי לאכילה והאוכלו עיניו יורדות דמעות ולפיכך נקרא בעל בכי:

ובצל של רכפא. מפרש בגמרא כל שעוקצו נמעך לתוכו ונקרא של רכפא על שם מקומו:

וגריסין הקילקים. ממקום קילקי והן מרובעות:

אף הקורקס. מין ממיני הכרוב:

אף הקוטנים. מין ממיני הקטניות כל אלו פטורין מן המעשרות לפי שחזקתן מן ההפקר והלכך גם כן נלקחין מכל האדם בשביעית ואף מן החשודים למכור פירות שביעית:

זרע לוף העליון. כלומר זרע העליון של לוף ולוף הוא מין ממיני הבצלים:

שאף על פי שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו. כלומר אלו זרעוני גינה שאינן נאכלין יש בהן עוד דין אחר בענין הגידולין דקי''ל גידולי תרומה תרומה אבל אלו שאינם ראוים לאכילה כגון זרע לפת וצנונות אף על פי שאביהן והן אותן לפת וצנונות תרומה הן מ''מ אם נטל הזרע מהן וזרע הרי אלו יאכלו הגידולים לזרים לפי שהזרעים האלו אינם ראוים לאכילה ובהן לא אמרו גידולי תרומה תרומה אלא הגידולין מהן חולין הן:

הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ זִימְנִין אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זִימְנִין אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא. וְהוּא שֶׁהֶחֱמִיץ. תַּמָּן תַּנִּינָן הַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ אֵינוֹ נִיקַּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מִשֶּׁהֶחֱמִיץ נִיקַּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוּדָה דְּתַנִינָן תַּמָּן הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בְּמִידָּה וּמָצָא כְדֵי מִידָּתוֹ פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ זִימְנִין אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זִימְנִין אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה. וְהוּא שֶׁהֶחֱמִיץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שֶׁכֵּן אֲפִילוּ מֵי מֶלַח נִיקָּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.

Traduction

R. Abahou dit: tantôt on rapporte au nom de R. Eliézer, tantôt au nom de R. Yossé b. Hanina, qu’il faut que la fermentation ait lieu pour que R. Juda impose l’obligation (sans cela, il l’en dispense aussi). On a enseigné ailleurs (180)''Ci-après, (Maasser Sheni 1, 3); ou (plus textuel), (Hulin 1, 7); cf. Babli, ibid. 25a.'': ''Aussi longtemps que le résidu du pressoir (additionné d’eau) n’a pas fermenté, on ne peut pas l’acheter avec de l’argent provenant de la 2e dîme (ce n’est que de l’eau, sans valeur intrinsèque), et il rendrait le bain légal impropre au service (comme toute addition d’eau puisée); mais s’il a fermenté, on peut l’acheter avec de l’argent provenant de la 2e dîme (il a une valeur propre), et il ne rend plus le bain légal impropre au service (parce que c’est désormais une sorte de vin''. Cette Mishna doit être conforme à l’avis de R. Juda, puisqu’il est dit ici: ''Si l’on utilise le résidu du pressoir par une addition d’eau mesurée et qu’on en retrouve bien le montant, on est dispensé de tous droits; selon R. Juda, la dîme en ce cas est due''. R. Abahou dit: tantôt on rapporte au nom de R. Eliézer, tantôt au nom de R. Yossé b. Hanina, qu’il faut que la fermentation ait lieu pour entraîner l’obligation. Selon R. Yossé, la dîme est due en ce cas selon tous, puisque l’on peut même acheter de l’eau salée pour de l’argent de 2e dîme (et à plus forte raison le résidu de vin qui a fermenté; mais il se peut que la dîme ne soit pas due).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' אבוהו וכו'. גרסינן להא לקמן בפ''ק דמעשר שני בהלכה ג':

והוא שהחמיץ. בהחמיץ התמד הוא דפליגי ובהא ר' יהודה מחייב אפי' מצא כדי מדתו ורבנן פטרי אפי' בהחמיץ:

תמן תנינן. בפ''ק דחולין וכן בפ''ק דמעשר שני בבא דרישא:

אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה. דמיא בעלמא הוה:

מתני'. האי מתניתין דקתני בשהחמיץ תליא מילתא דר' יהודה הוא:

דתנינן תמן. היינו מתני' דהכא ואיידי דגריס התם דתנינן תמן נקט הכא גם כן בהאי לישנא וכך הוא דרך הש''ס הזה:

אמר ר' אבהו וכו'. כלומר ואמר ר' אבוהו. עלה דבהחמיץ הוא דפליגי וא''כ מתני' דמעשר שני ודחולין כר' יהודה הוא דאתיא דאלו לרבנן אפי' בשהחמיץ לאו כלום הוא עד שימצא יתר על כדי מדתו:

אמר ר' יוסי. דלא היא אלא מתני' דכסף מעשר ד''ה הוא דאפי' רבנן מודו דבשהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואפי' בדרמא תלתא ואשכח פחות מארבעה דאין זה יתר על כדי מדתו השנוי במתני' דידן ואפ''ה מותר ליקח אותו בכסף מעשר שני דהוי כפרי:

שכן אפי' מי מלח ניקחין בכסף מעשר. כלומר דאע''ג דתנן בפ''ק דמעשר שני הלוקח מים ומלח לא קנה מעשר לפי שאינן גידולי קרקע מ''מ במי מלח המעורבין ס''ל דניקח בכסף מעשר וכגון שמעורבין עם שומן דגים וא''כ לא גרע התמד שהחמיץ מאותן מי מלח המעורבין:

מַהוּ מוֹצִיא מַעְשְׂרוֹת. הָא תְרוּמָה לֹא. שֶׁהַתּוֹרֵם בְּלִבּוֹ עַל הַקּוּטָעִים וְעַל הַצְּדָדִין וְעַל מַה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן.

Traduction

– De quel ''prélèvement dû'' parle la Mishna? De la dîme, non de l’oblation sacerdotale, car celui qui prélève l’oblation comprend dans sa pensée les épis broyés, ceux de côté et le reste dans la paille.

Pnei Moshe non traduit

מהו מוציא. אמתני' מהדר דאם מצא יותר על מדתו וכו' ומהו שהוא מוציא המעשרות שיש לו להפריש לפי חשבון אבל תרומה גדולה א''צ להפריש עליו לפי שהתורם בלבו וכו' כדתנן לעיל בהלכה ג' והלכך כאן דכבר תרם על היין מיירי ואינו טבול אלא למעשר כדפרישית במתני' התרומה שתרם בתחלה פוטרת את הכל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source